<h1>המנהיג הלכ' נידה</h1>
<h2>דף יג.</h2>
כתו' במס' שבת פ"ק מעשה בתלמיד אחד שקרא ושנה ושימש תלמידי חכמי' הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו שואלת מה זה ועל מה זה. נזדמן לה אליהו ז"ל, אמ' לה ביתי בימי נידותייך מה היה אצליך אמרה חס ושלו' לא נגע בי, בימי ליבוניך מהו אצליך אמרה אוכל עימי ושותה עימי וישן עימי בקירוב בשר ולא עשה מעשה, אמ' ברוך ה' שהרגו, שנ' ואל אשה (בטומאת נידתה) [בנדת טומאתה]. הגדה זאת בכל ספרי העולם. ויש לתמוה וכי היו מחמירין בימי נידה דאוריית' כימי ליבון דזבה והלא בנידה דאוריית' אף אם תראה כל ז' ופוסקת לערב שביעי טובלת ומשמשת, ואילו בזבה תשב ז' נקיים בלא דם כלל ותטבול ותשמש. על כן הגירסא על הנכון כמות שהיא בפרקי אבות דר' נתן, [פ"ב] בתי בימי זיבותיך מהו אצליך חס ושלו' לא נגע בי, בימי ליבונייך שהיו מחמירין בזיבה ממש מימי ליבון, ואם הגדה בהפך אז אתא שפיר, ימי ליבון הן שסופרות ז' נקיים ולובשות בגדים לבנים שאם תראה בהם תכיר ותסתיר את המנויין. גם שני הגירסאות יש לתמוה עליהם והלא בלא טבילה הם בהכרת. אלא יש לפרש שזה המעשה אחר תקנת (עזרא) ר' זירא היה וטבלה האשה אחר נידתה כדין נידה דאוריית' וספרה ז' נקיים כתקנת ר' זירא לטבל אחריהם, ושאלה אליהו ז"ל בימי נידותייך כל ז' שלראייה ראשונה קודם טבילת הנידה מהו אצליך חס ושלו' לא נגע בי לפני הטבילה בימי ליבונייך אחר טבילת הנידות מה אצליך אכל עימי ושתה עימי וגו', ברוך ה' שהרגו שהרי אמרה תורה כו' כלומר ומאחר שהחמירו בזבה ועדיין לא טבלה אחרי הנקיים ז' כ"א אחרי שבעת ימי הנידות. ולכך אינה מברכת על הספירה כעל ספירת העומר שאם תראה ותסתור הרי עשתה ברכה לבטלה. שלא נשא הקב"ה פנים בתורתו שלמד וגלה קלונו לעולם, פ"א שלא נשא הבחור פנים לתורה. ואל אשה בנידת טומא' כו' עד שתטבול דכתי' שבעת ימי' תהיה בנידת', תהא בנידה עד שתבוא במים לטבילה בת"כ. וכתי' במדין אך במי נידה יתחטא מים שהנידה טובלת בהן. וכתו' בזבה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר, אחר ספיר' שבעה נקיים תטהר במים חיים או במי מקווה, שהטהרה היא הטבילה כדכתי' אך מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור, מה מעיין בידי שמים אף בור ומקוה בידי שמים מימי גשמים דקוו וקיימי, וכתי' יהיה טהור לכל הטומאות שהם על איש ואשה שיטבלו באלה ויהיו טהורים.
